פורסם במקור ב- 2 באוקוטבר 2011 בפרופיל שלי בפייסבוק
היום (שבת) נסעתי עם הבנות שלי לפגוש שותפים לדרך במהפכה. אנשים שהכרנו היום לראשונה. קבוצה של כעשרים-שלושים איש, שיצאה לצעדה ממטולה כבר לפני כמה שבועות בדרכם לירושלים, כחלק מ"עלייה לרגל בעקבות צדק חברתי". בימי ראש השנה הם עצרו לחנייה בישוב סמוך למקום מגוריי. אז בישלתי להם סיר מג'דרה גדול, ויחד עם עוד חברים מחדר המצב, יצאתי לפגוש פנים חדשות של רוח המהפכה.
הצעדה הזו התחילה כיוזמה של קבוצה ממאהל המחאה בראש פינה שהחליטה לקפל את שלב האוהלים, ולצאת לשלב חדש במחאה: צעדה לאורכה של הארץ, בישובים, בכבישים, בינות לאנשים, בבתי הספר, ברחובות, בינות לנהגים, באסיפות הסברה ספונטניות או בשירה ונגינה שיוצאות מהלב וסוחפות את כל מי שסביב.
האנשים האלה לא חיכו לאף אחד. הם פשוט קמו ועשו מעשה.
האנשים שהם פוגשים בדרך, מדהימים לא פחות. עוטפים אותם בתרומות מזון, ואף פותחים את בתיהם בפניהם לשינה, מקלחת, ארוחה חמה ורגע של שקט.
והנה זה, בדיוק זה.
לב המהפכה. האחדות, האחווה, הלבבות הנפתחים, האהבה.
כשרואים את זה מבינים למה המהפכה כבר כאן. מבינים למה מה שהתחיל לא יכול לחזור אחורה. מבינים איך הכל כבר קורה, איך הכל כבר כאן. כל שאר העניינים: שינוי השיטה הכלכלית ותיקון העיוותים החברתיים – זה כבר בקטנה. קטן עלינו, ונגיע לשם. ברור. כי הצעד הגדול ביותר, החשוב ביותר וההכרחי ביותר כבר נעשה. הלב נפתח. מכאן והלאה, הכל פתוח בפנינו, הכל בר השגה. כי מי יכול מול לב פתוח?
***
שוחחנו על הקשיים שעולים אצל רבים מאיתנו במחאה המתמשכת. אנחנו כולנו פועלים כבר יותר מחודשיים, והתנודות רבות. אחרי מאמץ גדול ומרוכז אצל כל אחד מאיתנו בתחילת הדרך, התמקדות טוטאלית והשקעה גדולה של משאבים כספיים, זמן, אנרגיה – רבים מאיתנו מחפשים בחזרה את האיזון בחיים. כך זה אצלי, כך זה אצל לא מעטים מחבריי למהפכה, ממש בימים אלה.
ואנחנו הרי כבר הבנו מזמן שזו לא ריצת ספרינט, אלא מרתון ארוך. מה שאומר שצריך לשמור על כוחותינו, ולא להישרף בדרך. מה שאומר שהמהפכה הזו היא לא אירוע נקודתי בחיים. היא הולכת והופכת לחלק מהחיים, חלק מחיי: יש לי שתי ילדות מדהימות שממלאות את לבי, יש לי עסק שהוא לא רק פרנסה אלא גם בעל משמעות אדירה בחיי, יש לי חיים אישיים מרגשים ומפעימים, ויש לי גם מהפכה-שלא-תאמן לקחת בה חלק.
סיפרתי שם לחבריי מחדר המצב שאני יוצאת להפוגה מהפעילות היומיומית השוטפת שלי בחדר המצב. הסברתי שאני חשה בימים אלה לא ממוקדת, לא ברורה לעצמי, ושאני צריכה לחזור הביתה, למרכז שלי, לבנות שלי, לעסק שלי ןלחיים האישיים שלי כדי למצוא את עצמי בחזרה.
ושוחחנו שם כולנו על הבלבול השורה לעיתים במהפכה. על ריבוי הקבוצות והמנהיגים והאנשים והדעות, על מאבקי האגו שגם מתרחשים, ועל העובדה שאין כאן סדר. שזו מחאה עממית בלי ראש, ארגון וחיילים מסודרים, ואנחנו במן תקופת ביניים כזו שבה כל מיני דברים קורים, בכל מיני כיוונים, בחוסר תיאום לעיתים, במן כאוס שכזה. אבל דברים קורים. ואנחנו בתנועה. וזה מה שחשוב.
ואמרנו שם בשיחה שכדי שהמהפכה הזו תתקדם, כל אחד מאיתנו צריך להיות מדויק ונאמן לעצמו. ולפעול כשנכון לו ואיך שנכון לו. אם כולנו נהיה מדויקים, המהפכה תהיה מדויקת.
סיפרתי לחברים איך אני חשה שחוסר המיקוד הזה שאני חשה בו בימים האחרונים, איך הבלבול עצמו הוא מדויק. והבלבול הזה הוא חלק ממה שמכוון את כולנו – אותי ברמה האישית, ואותנו כקבוצה של יוצרי שינוי – בדיוק בדיוק בדיוק… למקום הנכון.
ובעודנו משוחחים על כך, בעודי מדברת על קבלת הבלבול וההרפיה לתוכו, ועל כך שמתוך הבלבול תצמח הבהירות, ועל כך שזה שלב שצריכים לעבור דרכו – בעודי מתמללת את תחושותיי, הרגשתי איך לאט לאט – בדיוק אז! – אני חוזרת לפוקוס שלי. בדיוק ברגע ההוא הרגשתי איך אני חוזרת לעצמי. עד כדי כך המעבר היה חד. עד כדי כך המעבר היה פשוט. קסם.
כי זה הרי חוק קוסמי: ברגע שאני מקבלת את הבלבול והכאוס בחיי, מיד מתחילים הדברים להסתדר. אינני יודעת למה, אבל כל פעם החוק הקוסמי הזה מפתיע אותי מחדש. ק ס ם.
המחשבות האלה, שחלקתי היום עם חבריי החדשים, מצאו להן הד והיזון חוזר במרחב שבו דיברנו. ושוב מפתיע אותי בכל פעם מחדש, איך אני פוגשת לאחרונה כל כך הרבה אנשים שמדברים בדיוק בשפה שבה אני מדברת. קסם! והקסם הזה לא מפסיק להדהים אותי.
***
נדב, אחד מהחברים בצעדה, ריגש אותי כל כך כשאמר משפט פשוט: "גם אם מחר כולם ילכו מכאן, ולא יהיה מי שיצעד איתי – זה לא מעניין אותי. אני צועד לירושלים. ביחד או לבד. זה מה שאני עושה".
***
המהפכה הזו מתחילה אצלנו. אצלנו בלב פנימה בינינו לבין עצמנו. וביחסים עם הקרובים לנו. עם האהובים עלינו, עם המשפחות שלנו, עם החברים שלנו, עם המוכר במכולת, עם המתדלק בתחנה. אנחנו יכולים להמשיך ולעשות מהפכה כל אחד בדלת אמותיו. זה הבסיס של כל הדבר הזה. יש לנו את היכולת בכל רגע ליצור במעגלים הסובבים אותנו חיבור, סולדיריות ואחווה עם כל אדם שאנחנו במגע איתו. כל יום, כל רגע הוא חלק מהמהפכה.
***
במהפכה הזו ובכלל בחיי לאחרונה, אני פוגשת אנשים שמראים לי את הנפש שלהם עד הסוף. אנשים שנפתחים ללא גבול, בלי מגננות ובלי ציניות. אני רואה לאנשים את הלבן בנפש שלהם, והם רואים את שלי. לא יאומן. אני חשה כל כך מבורכת שאני חיה וזוכה לחוות את כל זה. זה ממש נס. הלבבות מסביבי נפתחים, לבי נפתח ונמס והחיבור הוא אלוהי.
