מאז שפתחתי אוהל בשדרות רוטשילד בקיץ 2011, אני מתעדת אצלי בפייסבוק את המהפכה וגם את חיי בתוכה כמי שפועלת לשינוי עמוק בארץ ובעולם.
עוד מתחילת הדרך הבחנתי שחיי וחיי המהפכה מסונכרנים לא פעם. ואולי אפילו תמיד. הדיווחים שלי נגעו לא פעם באישי, עובר בציבורי וחוזר לאישי. הכל קשור בכל.

בבלוג הזה שנפתח כעת, כמעט שנתיים לאחר שהתחלתי לכתוב על המהפכה, אני אעלה חומרים נבחרים מהשנה הזו, לצד פוסטים אקטואליים שעוד יעלו בהמשך.

המהפכה שאני שואפת לקדם בעולם חורגת מעבר לקוטג', מעבר לשכר הדירה, מעבר לקפיטליזם חזירי מול סוציאל-דמוקרטיה ואפילו מעבר למאבק בחיסול הדיקטטורה התאגידית בעולם.
המהפכה שלי היא קודם כל מהפכה אישית ותרבותית. מהפכה שבה בני אדם חוזרים אל עצמם. אל מי שהם, עוד בטרם ההתניות התרבותיות שוטפות המוח. מהפכה של חיבור בין אדם לאדם מעצם היותו אדם, מהפכה של חיבור בין אדם לעצמו.

אז גם כשתראו אותי כותבת על תקציב מדינה מעוות או על המשטר הדיקטטורי של ההון-שלטון, תדעו שמאחורי כל המאבקים האלה וכל המילים האלה, בשורה התחתונה זה הכל מבחינתי מהפכה של אהבה אנושית.

תודה לכל מי שנותן לי השראה וכוח להמשיך ללכת בדרך הזו.
תודה לכל מי ששותף עימי במסע הזה.
תודה לכל מי שקורא ומגיב.
תודה לכל מי שזה נוגע בו.
תודה לכל מי שמאמין שאפשר לשנות.