פורסם בפייסבוק ב- 15.1.12

סיכום יום:
נתחיל מהסוף. אלימות משטרתית קשה בהפגנה מול עיריית תל אביב הערב. 15 עצורים, כולם אזרחים נורמטיביים מהשורה, לא אלימים, שהביעו את מחאתם לנוכח הפינוי מאהל התקווה הבוקר. פינוי אטום וקר הלב שזרק אנשים מהאוהל לרחוב, באמצע החורף.
ההפגנה החלה כשסביב היערכות משטרתית מאסיבית. תחילה הפגנו מול העירייה, אח"כ יצאנו לצעוד על המדרכות באבן גבירול, וחזרה, דרך גן העיר, כיכר רבין ולכניסה לעירייה. היינו מאות.
השוטרים הקיפו אותנו כל הזמן, מונעים מאיתנו לרדת לכביש. חוצים רק ברמזור ירוק.

בכיכר רבין היה העצור הראשון. אח"כ בכניסה לעירייה המשיך גל המעצרים. העצורים כולם אנשים שעמדו וצעקו: "העם דורש דיור ציבורי, הון שלטון עולם תחתון, לא רוצים דירות יוקרה, רוצים את העיר בחזרה", וכיוצ"ב.
השוטרים פשוט שלפו אנשים מהקהל שעמד וזעק את זעקת מחוסרי הדיור שהושלכו לרחוב. שלפו, חלק פעמים במכות. הרבה דחיפות. הרימו אישה אחת באוויר. דחיפה לאישה אחרת בחזה שלה.

יגאל רמב"ם היה העצור הרביעי (יש לו היום יום הולדת). השוטרים תקפו אותו עד כדי כך שהוא נזקק לטיפול רפואי, פצוע קל. השוטרים העבירו אותו למיון באיכילוב.
הוא כעת שוכב שם אזוק למיטה כשסביבו לא פחות משלושה שוטרים ועוד שני מאבטחי בית החולים. כאילו מדובר לפחות בראש מאפיה שנעצר, ולא באזרח מן השורה שדואג למחוסרי דיור ולחלשים.
מאבטחי בית החולים התגייסו למשטרת ישראל ולא מאפשרים כניסה חופשית למיון. כל אחד נבדק. לעורך הדין ברק כהן המייצג את רמב"ם, לא נתנו להיכנס לבית החולים ולראות את מרשו.
במקום נמצאים כעת כמה מפעילי המחאה לתמוך מרחוק ברמב"ם. כרגע דיברו איתו כשלקחו אותו לבדיקה. הוא אמר להם שהוא מרגיש בסדר. עדיין בבית חולים בבדיקות וטיפולים.

סתיו שפיר שנעצרה הבוקר, אחרי שלטענת המשטרה הפרה את הצו ההרחקה כשהגיע לרחוב הסמוך למאהל התקווה, סירבה לחתום במשטרה על הסכמה למעצר בית והובאה בפני שופט. שוחרר הערב לאחר שבית המשפט לא אישר למשטרה את בקשתה למעצר בית. עו"ד ברק כהן שייצג את סתיו במשפט אמר כי השופט ראה סרטון שהציג בפניו כהן, שבו נראית סתיו מחוץ לגן. השופט אמר כי נראה שלא הפרה את הצו ההרחקה.

ובינתיים אנשי מאהל התקווה נותרו בלי ברזנט מעל הראש. קור מקפיא, רוח, לילה ואין להם לאן ללכת.

פורסם בפייסבוק ב- 8.1.12

נכון לשעת כתיבת שורות אלה, 45 עצורים בהפגנה בתקווה. 42 נעצרו בשכונת התקווה תוך שימוש בכוח מופרז וחסר הצדקה. שתי מפגינות נעצרו בדרך לתחנת המשטרה בסלמה, סביב השעה אחת בלילה, תוך שימוש בגז מדמיע. מפגין נוסף נעצר בהפגנה הספונטנית שהתארגנה מול תחנת המשטרה.
המשטרה, כצפוי, ממשיכה להסלים את תגובותיה הכוחניות מול מפגינים לא אלימים שזועקים את זעקת האנשים שנזרקים מהאוהל הרעוע אל הרחוב הקר, על טפם.

לנוכח עוצמת האירועים התקשורת סיקרה את ההפגנה בכותרות ראשיות, ובפתיחת מהדורות חדשות הלילה. ניתן להניח שתרם לכך מספר העצורים הרב, אבל – מצער לומר – אין ספק שהפרופיל הגבוה של הסיקור התקשורתי נבע גם ממעצרה של סתיו שפיר.
שוב נחשפת ערוות התקשורת הנמשכת לפרסונליזציה שטחית של מחאה עממית ועמוקה שעוסקת בבסיס החיים של הציבור בישראל ההולך ושוקע תחת מכבשי כלכלה דורסנית.
בעולם מקביל עם תקשורת שעוסק בעיקר, הכותרת הראשית של הערב צריכה הייתה להיות: מחר יושלכו ילדים ומבוגרים מהאוהל לרחוב הקר והגשום באדיבות עיריית תל אביב. זה צריך היה לפתוח מהדורות חדשות. זה הלוא העניין.

ועדיין, משמח לראות שבזכות הזעקה שהרמנו הלילה בשכונת התקווה בתל אביב, זכה סיפורם של אנשי מאהל התקווה להופיע בכתבות השונות, וזכה קולם להישמע.
צינית במיוחד הייתה תגובת עיריית תל אביב, שטענה שהפינוי הוא לטובת דרי המאהל וילדיהם לנוכח החורף הקר. להתפנות להיכן בדיוק? איזו מיטה ומקלחת חמה מצפה להם ברחוב?

יהיו מי שיטענו שזו הייתה הפגנה שהפריעה לסדר הציבורי ולכן מעצר המפגינים הוא מוצדק. אבל ההפרעה לסדר הציבורי נמשכת כבר שנים על ידי שלטונות ישראל! ילדים ומבוגרים שנזרקים לרחוב – זו אינה הפרעה לסדר הציבורי? זו ה-הפרעה לסדר הציבורי.

אנו דואגים לכך שבמהרה יבוא היום שבו יושב הסדר הציבורי האמיתי על כנו: היום שבו תהיה חלוקה צודקת של המשאבים במדינה, היום שבו יהיה שוויון בין בני האדם כאן, היום שבו ישמרו חירויות הפרט, היום שבו המדינה תדאג לכלל אזרחי לקורת גג, מלבוש, מזון, חינוך, בריאות וסביבה נקייה, היום שבו יכונן מחדש משטר דמוקרטי אמיתי בישראל.
זה סדר ציבורי.
ועד אז – מ ה פ כ ה!

פורסם בפייסבוק ב- 3.1.12

בסיפור של פינוי מאהל התקווה יש כמה וכמה רבדים של עוולה.

הרובד ראשון הוא השלכתם של מחוסרי דיור מהרחוב אל הרחוב. העירייה שמחובתה לדאוג לחסרי הדיור שבתחומה, לא רק שמתנערת מאחריות להם ואינה מספקת להם פתרונות אנושיים וראויים, היא עוד מגדילה לעשות ומעבירה אותם מהאוהל המוגן למחצה בחודשי החורף, ישירות אל הקור והגשם על הספסל.

הרובד שני הוא השוחד השערורייתי שהוצע לדרי המאהל לפני זמן מה, סכום כסף חד פעמי של אלפי שקלים וחתימה על מסמך לא חוקי בעליל לטעמי (ולכל הפחות לא מוסרי) שבו הם מתחייבים לעולם לא לגור באוהל מחאה. האם חתימתו של אדם שבה הוא מוותר על זכות המחאה המוקנית לו במשטר דמוקרטי בכלל תקפה?

הרובד השלישי שחולש על הכל הוא ניסיונות השלטון להשתיק את המחאה ולחסלה. פינוי מאהלי המחאה הוא לא עדות לאטימות השלטון. הוא עדות לרצונו הברור והשקוף של השלטון למנוע מהאזרחים להתקומם כנגד הסדר הקיים. המאבק על מאהל המחאה בתקווה אינו מאבק כנגד שלטון אטום. זהו מאבק כנגד שלטון דכאני ולא דמוקרטי שיעשה הכל – כולל לזרוק 10 ילדים אל הספסלים בחורף – ובלבד שהמחאה הזו תלך לעולמה.

התבוננות בכל שלושת הרבדים האלה מובילה למסקנה אחת:
המאבק על המשך קיומו של מאהל התקווה הוא מאבק שנוגע לכולנו. לא רק לדרי המאהל, לא רק לתומכים, לא רק לפעילי המחאה. זהו מאבק שנוגע לכל אזרח בישראל שחפץ בקיומה של חברה דמוקרטית. זהו עוד פרק במאבק של כולנו כנגד שלטון טוטליטרי של מפלגת הון-שלטון שתעשה הכל כדי לשמר את כוחה ושליטתה.