פורסם במקור ימים אחדים לפני ראש השנה ב-24 בספטמבר 2011 בפרופיל שלי בפייסבוק

יש זמנים שבהם אין לי אלא לשתוק. ימים שבהם הנפש לא מוצאת את מילותיה. ואז היא פשוט היא. בלי ביטוי החוצה של המתחולל פנימה.
כזה היה השבוע שלי.
השבוע חוללתי מהפכה אצלי בחיים. מעטים האנשים שיבחינו בה, אבל היא דרמטית וגדולה אצלי, בדיוק כמו המהפכה שאנחנו יוצרים כאן בחברה הישראלית.
השבוע התעוררתי. בדיוק כפי שכולנו התעוררנו הקיץ הזה מחלום הבלהות שחיינו בו, גם אני השבוע הבנתי שדי. לא עוד.

זמן רב, רב מדי, לקח לי להקיץ מהשינה הטרופה שבה שהיתי. אבל הרגע המבורך הזה קרה. וכשנעורתי לראות את מציאות חיי בעיניים חדשות, יכולתי בשלמות וברגע אחד של בהירות, לקבל החלטה ולבצע אותה.
פעם ראשונה בחיי שהחלטתי כזו החלטה, פעם ראשונה בחיי שביצעתי כזו החלטה, שהיא כואבת ועצובה, אך בה בעת שלמה.

השבוע עשיתי ניקוי. במבט שטחי זה נראה כאילו סגרתי קשר בחיי, אבל בעצם עשיתי ניקוי של דפוס שלי בחיי. השבוע התעוררתי לראות איך אני שבויה בדפוס כובל שהוא כולו פרי יצירה שלי, דפוס שמשאיר אותי שוב ושוב באותו מקום שלא עושה לי טוב. ואני לא יכולה שלא לראות שוב את ההקבלה למה שמתרחש סביבי בחודשיים האחרונים. איך ציבור שלם נעור לראות איך הוא שבוי בדפוס כובל שלו, שמשאיר אותו שוב ושוב באותו מקום שלא עושה לא טוב.

בקיץ הזה התעוררנו כולנו לראות איך אנחנו ממשיכים לאכול את הפסולת הרעילה שבה מאכילים אותנו, ואיך התרגלנו לקרוא לזה אוכל. בקיץ הזה הבנו לראשונה, שמגיע לנו יותר טוב. כל כך הרבה יותר טוב!
והנה אני האחת, גם בחיי הפרטיים הבנתי שמגיע לי כל כך הרבה יותר טוב. איזו הבנה מבורכת.
אז הערב זה אחד מאותם רגעים שבהם אני רואה את איך חיי כרוכים בחיי המהפכה הזו ושזורים בה. וכמה מרגש לחוות את הקשר הזה. הלא זה הקסם בחיים. הכל קשור בכל.

הרבה אנשים חושבים שאני נרתמת לעבודה במהפכה בגלל יוקר המחייה בארץ או העיוותים הכלכליים והחברתיים שיש כאן. כל אלה הם כמובן סיבות תקפות ומצוינות להמשך העבודה במהפכה, והן חלק ממה שמניע אותי.
אבל אני מודה שזה חלק קטן. המנוע החזק שדוחף אותי שוב ושוב לעשייה הוא מנוע האהבה.
עבורי, האהבה בין בני אדם היא היא הדבר. היא הסיבה למהפכה, היא מטרת המהפכה, היא מהות המהפכה. ואמרו כבר לפניי: מהפכה של אהבה.

בכל פעם שאני פוגשת אדם ומזהה בו את הניצוץ האנושי-האלוהי הקסום שטמון בו, אני מתרגשת. ומרגישה הודיה גדולה על החיים האלו שאפשרו לי שוב להרגיש את הניצוץ הזה ואת החיבור הזה אליו.
אז זו מן מטרה קטנה אליה שואפת בחיי מזה זמן מה, מטרה שבה אני עוסקת גם בחיי המקצועיים והפרטיים עוד לפני המהפכה, מטרה שרק בשבועות האחרונים התנסחה לה באלה המילים:
אני רוצה להגביר את האהבה בין בני אדם. איפה שאוכל כמה שאוכל.
לא ייתכן שכל כך הרבה אנשים יסתובבו בעולם בלי לדעת שהם נפלאים ואהובים וראויים לאהבה. אני רוצה לתת להם אותה. כי מגיע לכולם לחוש אהובים ולאהוב בחזרה.

אז בכל פעם שתראו אותי מדברת על תקציב חברתי, תדעו שמאחורי כל סעיף תקציבי שאני רוצה לשנות, מסתתרת אהבה. והכסף שאני רוצה להעביר למגזרים שונים שקופחו במשך השנים, הוא גם כסף של אהבה. כסף שייאפשר לאנשים לחיות בכבוד ומעצם כך, לחוות אהבה.

זו המהפכה הקטנה שאני מנסה לחולל, והיא כמובן נמשכת עם כל אדם שאני פוגשת בכל יום, בכל מקום, גם כאן ברשת.

כמה קל לתת אהבה. כמה מרגש ומרחיב את הלב לתת אהבה. ולקבל אהבה… זה מדהים.