ארכיון תגיות: הפגנה

3 ש"ח נסיעה עירונית זה צדק חברתי

פורסם בפייסבוק ב- 3.2.12

יושבת מחוץ לתחנת המשטרה בדיזינגוף ממתינה לכמה פעילים שנעצרו הערב בפעולת "שחרור תחבורה ציבורית" שערכנו הערב.
חזרה רגע לתחילת הערב.

הפגנת השתיקה. שתקנו. השלט שלי: "נאמר כבר הכל", אמר הכל. עטינו על פנינו מסיכות לבנות.
יותר מארבע בני אדם הגיעו לשתוק יחד.
אחר כך יצאנו עשרות פעילים לפעולה מיוחדת: "שחרור התחבורה הציבורית".

18 קווי אוטובוס. צוותים של חמישה איש בצוות. עולים לאוטובוס עטויים במסיכות לבנות. מציגים לנהג כרטיס מודפס עליו כתוב: "3 ש"ח נסיעה עירונית זה צדק חברתי". כל אחד מאיתנו הגיש לנהג 3 ש"ח בלבד ונכנס לאוטובוס. מחיר רגיל הינו 6.60 ש"ח. 12 נהגים העלו אותנו לאוטובוס והמשיכו בנסיעה. 6 עצרו את האוטובוס. אחד מהם הזמין משטרה והצוות עוכב לחקירה ואנו ממתינים להם כעת מחוץ לתחנה. בכל האוטובוסים הנוסעים עודדו את הפעילים ולפעמים קראו: העם, דורש, צדק חברתי!

הצוות שלי:
עלינו על קו 72. עליתי ראשונה. מסיכה לבנה על הפנים. הנהג קיבל את הכסף המועט וחייך. נכנסנו כולנו. המשיך בנסיעה. ציבור אוהד. הסברנו על הפעולה. קבוצת נערות נרגשות אמרה שממחר הן מתחילות לשלם 3 שקלים. שרו איתנו.ירדנו מהאוטובוס.

עלינו על הבא. נהג עצבני מעט. המום. "אני לא מבין, אני לא מבין, אני לא מבין!". נכנסנו בלי להתייחס. אולי מתוך יאוש המשיך בנסיעה. שוחחנו עם האנשים. אחד מהם, מבוגר חייכני אוהד וסקרן שאל אותי: "מה קרה כאן?". עניתי: "כרגע שילמתי 3 שקלים על הנסיעה". התפלא: "אבל אני שילמתי יותר מכפול!". חייכתי: "בדיוק. אני שילמתי רק 3 שקלים, ותראה איזה פלא… האוטובוס נוסע!".

הפגנה מול עיריית ת"א לאחר פינוי מאהל התקווה

פורסם בפייסבוק ב- 15.1.12

סיכום יום:
נתחיל מהסוף. אלימות משטרתית קשה בהפגנה מול עיריית תל אביב הערב. 15 עצורים, כולם אזרחים נורמטיביים מהשורה, לא אלימים, שהביעו את מחאתם לנוכח הפינוי מאהל התקווה הבוקר. פינוי אטום וקר הלב שזרק אנשים מהאוהל לרחוב, באמצע החורף.
ההפגנה החלה כשסביב היערכות משטרתית מאסיבית. תחילה הפגנו מול העירייה, אח"כ יצאנו לצעוד על המדרכות באבן גבירול, וחזרה, דרך גן העיר, כיכר רבין ולכניסה לעירייה. היינו מאות.
השוטרים הקיפו אותנו כל הזמן, מונעים מאיתנו לרדת לכביש. חוצים רק ברמזור ירוק.

בכיכר רבין היה העצור הראשון. אח"כ בכניסה לעירייה המשיך גל המעצרים. העצורים כולם אנשים שעמדו וצעקו: "העם דורש דיור ציבורי, הון שלטון עולם תחתון, לא רוצים דירות יוקרה, רוצים את העיר בחזרה", וכיוצ"ב.
השוטרים פשוט שלפו אנשים מהקהל שעמד וזעק את זעקת מחוסרי הדיור שהושלכו לרחוב. שלפו, חלק פעמים במכות. הרבה דחיפות. הרימו אישה אחת באוויר. דחיפה לאישה אחרת בחזה שלה.

יגאל רמב"ם היה העצור הרביעי (יש לו היום יום הולדת). השוטרים תקפו אותו עד כדי כך שהוא נזקק לטיפול רפואי, פצוע קל. השוטרים העבירו אותו למיון באיכילוב.
הוא כעת שוכב שם אזוק למיטה כשסביבו לא פחות משלושה שוטרים ועוד שני מאבטחי בית החולים. כאילו מדובר לפחות בראש מאפיה שנעצר, ולא באזרח מן השורה שדואג למחוסרי דיור ולחלשים.
מאבטחי בית החולים התגייסו למשטרת ישראל ולא מאפשרים כניסה חופשית למיון. כל אחד נבדק. לעורך הדין ברק כהן המייצג את רמב"ם, לא נתנו להיכנס לבית החולים ולראות את מרשו.
במקום נמצאים כעת כמה מפעילי המחאה לתמוך מרחוק ברמב"ם. כרגע דיברו איתו כשלקחו אותו לבדיקה. הוא אמר להם שהוא מרגיש בסדר. עדיין בבית חולים בבדיקות וטיפולים.

סתיו שפיר שנעצרה הבוקר, אחרי שלטענת המשטרה הפרה את הצו ההרחקה כשהגיע לרחוב הסמוך למאהל התקווה, סירבה לחתום במשטרה על הסכמה למעצר בית והובאה בפני שופט. שוחרר הערב לאחר שבית המשפט לא אישר למשטרה את בקשתה למעצר בית. עו"ד ברק כהן שייצג את סתיו במשפט אמר כי השופט ראה סרטון שהציג בפניו כהן, שבו נראית סתיו מחוץ לגן. השופט אמר כי נראה שלא הפרה את הצו ההרחקה.

ובינתיים אנשי מאהל התקווה נותרו בלי ברזנט מעל הראש. קור מקפיא, רוח, לילה ואין להם לאן ללכת.

אלימות המשטרה בהפגנות עולה מדרגה

פורסם במקור אצלי בפייסבוק ב- 23 בנובמבר 2011 ואח"כ גם באתר המחאה J14
(לאחר הפגנה בת"א שבה המשטרה העלה את רף האלימות שלה)

בתמונה הזו, שוטרים בקליפורניה מתיזים ספריי פלפל לפניהם של סטודנטים המוחים באופן לא אלים. הזוי, נכון? מטורף ממש.

סטודנטים מפגינים בקליפורניה
סטודנטים מפגינים בקליפורניה

ובאמת עד יום שלישי השבוע, זה היה נראה כל כך רחוק מכאן. והנה, האמריקניזציה בארומה של תחריריזציה, מגיעה גם לכאן, גם למרכז תל אביב.
ועל כך נאמר – וזוהי רק ההתחלה. לה לה.

כי צריך להגיד את זה עכשיו: המסלול ידוע מראש. הפגנות הקיץ הנחמדות, פינו את מקומן להפגנות שבהן אלימות השוטרים הולכת וגואה מהפגנה להפגנה.

לפני כשבוע שוחחתי עם מישהו שסיפר לי שהוא יוצא להפגנה ספונטנית שהתארגנה מול ביתו של ראש הממשלה. אמרתי לו שאם יתפתחו התנגשויות עם השוטרים, שידווח לי. הוא התפלא: "למה שיהיו בעיות עם השוטרים?". התפלאתי בחזרה: "מתי בפעם האחרונה היית בהפגנה?". הוא ענה:"הייתי בכל ההפגנות הגדולות! האחרונה, הייתה זו שבכיכר רבין". חייכתי לעצמי ועניתי לו: "בהפגנות הגדולות והמסודרות לאור הזרקורים, אתה לא תראה את זה. בוא להפגנות הקטנות, יש שתיים שלוש כאלה בשבוע, בוא ותראה את (אין) חופש המחאה ואת (אין) חופש הביטוי בישראל".

השלטון שראה בחלחלה את המחאה החברתית בקיץ תופסת תאוצה, חשב לעצמו שהקיץ יעבור, ואיתו גם הגל המשונה הזה. קיווה. אבל לא. אנחנו לא זזים מילימטר ולא רואים ממטר. וכך הגענו בדילוגים קלילים לגז לפיזור הפגנות במרכז ת"א.

וכן, תכינו את עצמכם, זה ילך ויסלים. לא כי אני רוצה בזה, לא כי מישהו מאיתנו רוצה בזה. זה יקרה, כי ככל שנתעקש להפגין ולמחות ולדרוש שינוי, כך ידו של השלטון באמצעות שוטריו, תהיה כבדה יותר על הדק מיכל ספריי הגז. ולא רוצה לדמיין הלאה.

זו לא הפגנה ראשונה שבה שוטרים מכים מפגינים ומפנים אותם מהכביש באלימות ואתמול אף בברוטליות שעלתה מדרגה תוך שימוש בגז פלפל. האלימות המשטרתית החלה להפציע עם תחילת פירוק המאהלים הכפוי. אבל לא שמעתם על זה כמעט באמצעי התקשורת. רק הערב שמעתי בריאיון בערוץ 2 מגיש שהיה בטוח שזו הפעם הראשונה שהשוטרים מפעילים אלימות. הוא ממש הופתע לשמוע אחרת ולא האמין. האירוע ביום שלישי הצליח לחדור לפריים טיים התקשורתי באופן חריג. אולי היה זה גז הפלפל שעשה את ההבדל.

ולא תשמעו ממני מילה על זה שכשיאושר סופית התיקון לחוק לשון הרע, לא אוכל לכתוב את הפוסט הזה במילים האלה.

חורף חם הולך להיות כאן, חורף חם.

[עדויות וידאו מאמש]