פורסם במקור בפרופיל שלי בפייסבוק ב- 27 באוקטובר 2011, ובהמשך ב-און לייף ובאתר המחאה J14

סיפור ירושלמי אחד מספר את סיפורה של המחאה החברתית כולה: מחוסרי דיור בירושלים ישבו לאחרונה עם יועצו האישי של ראש עיריית ירושלים. הם שאלו אותו מדוע לא תספק העירייה מקלחות ושירותים באוהל המחאה היחיד שהותר לשימוש בעיר. לדבריהם, היועץ השיב: "כי אנחנו רוצים שתחזרו לחורים שמהם באתם". ככה פשוט, באלה המילים.

ברגע הראשון כששמעתי את הדברים, התעוררו בי מיד שאט נפש וזעם אדיר. איך הוא העז לדבר כך אל אנשים? אבל אז הבנתי איזו ברכה יש במילים האלה.

כי מה בעצם אמר היועץ? את האמת. אמת צלולה ובהירה. הלוא כך באמת חושבים ראשי הערים שמפנים את מאהלי המחאה ביד קשה. וזה באמת מה שחושבים קברניטי המדינה. והנה, תראו את מזלנו הטוב, שמה שעד כה נלחש בשקט בחדרי חדרים במסדרונות השלטון הנסתרים, יוצא סופסוף לאור במלוא כיעורו, במלוא אמיתותו.

נתניהו ושותפיו לממשלה רק מחכים שדפני תחזור לחור שממנו היא באה, ואם אפשר שתיקח יחד איתה חזרה גם את תלתליה הג'ינג'יים הנחושים של סתיו שפיר שניבטים מכל עיתון ומסך טלוויזיה. "תחזרו לחורים שמהם באתם" זו הרי משאלתם הכמוסה. והמילים האלה, שמזל שנהגו בקול רם, מספרות את הסיפור כולו.

כי כולנו בעצם מתבקשים לחזור לחורים שמהם יצאנו לרחובות. "ששש…" אומר השלטון, "תפסיקו להפריע לנו לעשוק אתכם, לגזול מכם, לנצל אתכם, לזלזל בכם, לרמוס אתכם, לדכא אתכם, להשתיק אתכם". "ששש…" הוא אומר, "אתם מפריעים לנו במסיבה המדהימה שאנחנו עורכים כבר עשרות שנים עם החבר'ה מההון. בחייכם, תחזרו לחורים שמהם באתם ותפסיקו להפריע להצגה הטובה בעיר שקראנו לה "דמוקרטיה", בזמן שאנחנו מנהלים כאן ביד רמה ועולזת טוטליטריה של הון-שלטון. יאללה חברים, היה כאן כיף הקיץ, באמת חגיגה נחמדת הרשנו לכם לערוך, ועכשיו קדימה, תחזרו לחורים שמהם באתם".

אז מה, שנחזור כמו ילדים טובים?תראו מה קרה בשבועות האחרונים. תעריפי החשמל – עלו. הדלק – עלה. ומה שלום עלויות המזון? והשכירות? והחינוך? ומה שלום מערכת הבריאות? משתינים עלינו בקשת. וכשאנחנו חוזרים לחורים שמהם באנו, קל להשתין עלינו בקשת. כי לא רואים אותנו. אנחנו לא קיימים. אז וודאי שיירצו שנחזור לחורים שלנו.

בתקופה הזו שאחרי ההפגנה הגדולה שבה יצאו לרחובות חצי מיליון בני אדם (!), עשה השלטון הכל כדי לפורר את המחאה ולהחזירנו לחורים הקטנים שלנו. פרקו לנו את האוהלים, שברו וניתצו את סוכות המחאה, גירשו ביד גסה ולא חוקית את מחוסרי הדיור מהשטחים הציבוריים. אבל בינתיים, כדי שלא נתפרע ונצא מיליונים לרחובות, שמו לנו סמי הרגעה בכוס המשקה, בדמות ועדת טרכטנברג.

אבל המחאה לא דעכה. ואז נתניהו שלף אס מהשרוול: גלעד שליט חוזר הביתה. ובאמת כמה טוב שהוא חזר. ובאמת מזל שיצאנו לרחובות כדי לספק את התנאים הפוליטיים לחזרתו. אבל הקלף הזה, חשוב שנזכור: הוא סם הרגעה. סם הרדמה. תחזרו לחורים שמהם באתם. תעצמו עיניים. ותחזרו לישון.

זהו המטריקס שלתוכו רוצים שנחזור. שנחזור להיות שקועים כל אחד בחור העלוב של חייו, בזמן שהשלטון יעשה הכל כדי לשמר את כוחו באמצעות פחד. יפלג אותנו, ישסה אותנו זה בזה, ויפחיד אותנו שכל העולם נגדנו, שאנחנו נפיל את הכלכלה, שהשינוי שאנו דורשים הוא הרסני. הם ימשיכו לזרוע בנו פחד, יום יום, שעה שעה, בכל מהלך שלטוני. ובמטריקס הזה ימשיכו לשלוט בנו באמצעות כסף, בזמן שיסממו אותנו במסרים של צריכה מוגברת כאמצעי להשגת אושר.

וכך אנחנו נחזור להיות תקועים בלופ אינסופי: כי מספרים לנו שכדי להיות מאושרים צריך כסף והרבה. אז נעבוד קשה, נשלם מיסים ונפנטז על אראלה ממפעל הפיס שתתקשר אלינו. ונעבוד קשה, נלך למילואים ונחלום על סטארט-אפ מדהים שבטוח נצליח לעשות לו אקזיט יום אחד. ובינתיים יעודדו אותנו לקנות. ואנחנו נקנה ונקנה כדי להשכיח את הכאב של הניכור ואת הבדידות שבפילוג. ושטופי מוח אנחנו נקנה ונקנה, כדי שלא לראות את האמת העגומה: שלמעשה אנחנו חיים בחורים קטנים ומבזים של עבודה קשה שאינה מספקת קיום בכבוד.

ובמטריקס הזה יספרו לנו שזו דמוקרטיה נאורה שבה יש חופש מחאה. אבל לא ייספרו לנו איך לפני שבועיים בראשון לציון, סמוך לפסטיבל שאירחה העיר, שוטרים גירשו וקנסו כמה פעילי מחאה שעמדו עם שלטים ביד על מדרכה ציבורית. את זה לא תשמעו. הרי יש כאן חופש ביטוי. הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. מה, לא?

נחזור לרגע לסיפור על דברי היועץ ומחוסרי הדיור בירושלים שפורסם באינטרנט לפני יומיים. היועץ הכחיש בתוקף את הדברים לאחר מכן. אך מחוסרי הדיור שהיו בפגישה, העידו באוזניי שוב שאכן המילים נאמרו בצורה ברורה. אחד האנשים, דרור מזרחי, סיפר לי אתמול כי היועץ פנה אליו ודרש התנצלות, ורמז על תביעת דיבה אפשרית. מזרחי סיפר לי שכך הוא השיב ליועץ: "תתבע. ואחרי שאפיל את תביעתך כי יש עדים לאירוע, אתבע אני אותך. אני אתבע אותך על כך שכינית אותי אחד שצריך לחזור לחור שממנו הוא בא".

והנה ההתעוררות שלנו. במילותיו של דרור מזרחי נמצא בדיוק המפתח לשינוי שאנו רוצים, שינוי שהוא קודם כל שינוי בתוכנו. עת לקום ולעשות מעשה. ולפעול ללא מורא. לפעול באופן חוקי ולא אלים, אך ללא פחד. הצדק נמצא לצדנו, המוסר נמצא לצדנו, והכוח נמצא בידינו. ומול אמונה, אחווה ונחישות של 99% שהם אנחנו, אין שום כוח שיוכל לעמוד.

לכן אנחנו חוזרים לרחובות במוצ"ש הקרובה להפגנת ענק של עוצמה. לכן אנחנו חייבים להמשיך ולהפגין שוב ושוב כאילו אין מחר. כי אחרת, באמת לא יהיה כאן מחר. אנחנו חייבים את זה לעצמנו. כדי שלעולם לא נצטרך לחזור לחורים שמהם באנו.

~~~ 
תגובת עיריית ירושלים:
"הדברים לא נאמרו מעולם. כלל הצוות המקצועי שהשתתף בפגישה האמורה מכחיש מכל וכל את הדברים המיוחסים, שאינם תואמים את ההתנהלות העירייה אל מול המוחים וחסרי הדיור בחודשים האחרונים. העירייה מבינה את מצוקת חסרי הדיור ועושה כל שביכולתה על מנת להם לספק להם פתרונות ראויים, ופועלת מול הממשלה לקדם פתרונות אלו".

פורסם במקור ב- 5 באוקטובר 2011 בפרופיל שלי בפייסבוק ואח"כ גם באתר המחאה J14

בשורות הבאות תקראו על עדויות, דיווחים ומחשבות שהשילוב של כולם יחד, מראה תמונה כללית שלא נותנת לי מנוח:

א. בימים האחרונים מתקבלות עדויות על גל של פינויים לא חוקיים של חסרי דיור שהיו עד כה במאהלי המחאה. על פי דיווח שהתקבל בחדר המצב של המחאה, אתמול בבוקר הגיעו פקחים ושוטרים עם צו פינוי ופינו באופן אגרסיבי ואלים את האנשים שישנו הלילה בכיכר רבין. האנשים הללו ישנו ללא אוהלים אלא רק עם שמיכה או שק שינה על הדשא. אני מזכירה שאלה אנשים שאין להם בית ללכת אליו. אלה אנשים שעד לפני חודשיים וחצי ישנו ממילא על ספסלים ברחובות.
השינוי היחיד שקרה מאז תחילת המחאה הוא שלראשונה בחייהם הם חברו יחד. קהילה של חסרי דיור ופעילי מחאה ששילבו ידיים, כוחות ולבבות.
אבל העובדה שהם יחד, ולא מפוזרים ברחבי העיר כל אחד על ספסל בודד, מטרידה, מטרידה מאוד את השלטונות. הבוקר החרימו הפקחים והמשטרה בכוח את שקי השינה והשמיכות שנתרמו למפונים אמש כדי להתגונן מפני הקור.
בשעות הצהריים התקבל דיווח שהמשטרה מונעת את הישיבה של המפונים בכיכר רבין.
תקראו שוב: המשטרה מונעת ישיבה של אזרחים במרחב ציבורי. מרחב השייך לציבור – לא למשטרה, לא לחולדאי, לא לנתניהו. מרחב ציבורי.
(פוסט של האגודה לזכויות האזרח הפועלת בעניין). 

ב. זה הזמן להתבונן שוב בסרטון הבא, המראה בפשטות מעצר לא חוקי של אדם שכל פשעו היה שישב על ספסל בת"א:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=_cxrWzyL5XY&feature=player_embedded]

תסתכלו בסרטון הזה בעיון. אל תוותרו לעצמכם. כי בסרטון הזה יש את כל הסיפור על מה שקורה כאן. סיפור על שלטון הנלחם באזרחיו שמינו אותו, כדי לשמר את כוחו. הגולם קם על יוצרו.
תסתכלו על הסרטון ותבינו שזה לא רק סיפור של אדם אחד על ספסל. זה סיפור שנוגע לכל אחד מכם. כי בלי ששמתם לב, גונבים לכם את המדינה מתחת לאף. הספסלים הציבוריים שחשבתם שהם שלכם? לא שלכם. הם של השלטון. הדשא בכיכר? של השלטון. המרחב הציבורי? של השלטון.
למעשה, אין יותר ציבורי. יש של השלטון.
אגב, האם ראיתם אזכור לזה בכותרות העיתונים? האם מהדורות החדשות הקדישו לכך זמן אוויר? לא. למה? תיכף.

ג. השבוע ישבתי לשיחה עם חברים. דיברנו על ריכוזיות. זה באמת מדהים שפתאום מילה מהמדורים הכלכליים בעיתון הפכה לנושא לשיחה יומיומית. תוך כדי שיחה הבנתי סופית מה גודלה של האשליה שאנחנו מספרים לעצמנו, האשליה לפיה אנחנו חיים בדמוקרטיה. כי מה יש לנו כאן: 10 משפחות השולטות בכל ענפי המשק. אנרגיה, פיננסים, תקשורת המונים, טלפוניה, מזון והרשימה עוד ארוכה.
חלק אדיר של המשק, נמצא בידיי המשפחות האלה, תודות להפרטות של השנים האחרונות. מיעוט זעיר (ועשיר!) שולט. בנוסף לריכוזיות הזו, אין תחרות. המשפחות האלה הן חברות. הן קליקה סגורה שסוגרת עניינים בזמן שאתם הולכים לעבודה, רואים טלוויזיה או יושבים לשתות בירה עם החבר'ה. מתחילים לראות את התמונה?

ד. השלטון שהוזכר בסעיף 1 ו- 2, הוא חבר מאוד מאוד טוב של ההון שהוזכר בסעיף 3. חברים מה-זה טובים. ההון מרפד את היושבים בשלטון. נורא כיף להתחכך בהון ולבוא לחתונות שלו. יש שם אוכל מצוין. והשלטון שנהנה כל כך ממנעמי ההון, ממשיך ומשמן את גלגלי ההון. ובינתיים, מספרים לנו בעיתונים (ששייכים להון) ובטלוויזיה (ששייכת להון), שיש כאן דמוקרטיה נ-ה-ד-ר-ת! וכלכלה בצמיחה! ומדינה סוכריה! ואנחנו ממשיכים ללכת לעבודה, לראות טלוויזיה ולשבת לשתות בירה עם החבר'ה. כי כל כך נהדר כאן!

ה. הדמוקרטיה כאן היא אשליה. מה שיש כאן בעצם זה סוג של משטר טוטליטרי של קומץ. קומץ עשירים וקומץ אנשי שלטון. מפלגת הון-שלטון שולטת באמצעות תעמולה ושטיפת מוח בנתיניה. שזה אתם. אנחנו. הסיבה שהמשטר הטוטליטרי הזה מצליח נעוצה בערמומיותו. מספרים לנו שיש כאן דמוקרטיה, לא מפעילים עלינו כוח צבאי כמו במשטרים טוטליטריים קלאסיים, אבל מסממים אותנו בטלוויזיה רוויית פרסומת המעודדת תרבות צרכנית ממסטלת (תקנו מותג – תהיו מאושרים!), ושולטים בנו באמצעי פשוט, כל כך פשוט, כל כך יותר יעיל ומתוחכם: כסף.

ו. כסף הוא כוח. כסף הוא האמצעי המודרני בתרבות המערבית והלכאורה חופשית – לשליטה. חופשית לכאורה, כי מה חופשי כאן אם כולם רצים אחרי כסף, כדי להוציא עוד כסף, על סמלי מעמד ויוקרה שמעידים על… כסף. מה חופשי כאן אם התרגלנו לחשוב שאם רק יהיה לנו כסף נהיה מאושרים. ואז אנחנו רצים להוציא כסף על סמלי כסף, ומכניסים לעשירים עוד כסף, שמשמנים את השלטון בעוד כסף, ובסוף מה איתנו…? אה כן, אנחנו הולכים לעבודה, רואים טלוויזיה ויושבים לשתות בירה עם החבר'ה. אז מה חופשי כאן, אם בזמן שאנחנו מוחים על כך שאין כסף מינימלי לקיום בכבוד שאינו מבקש סמלי מעמד, אנחנו מוצאים את עצמנו מגורשים מהספסלים שלנו? איפה החופש שחשבנו שיש לנו? איפה הוא בדיוק?

ז. לפני שבוע מת חסר בית שאומץ על ידי מאהל המחאה בכפר סבא, לאחר שמחלקת הרווחה בעיר התעלמה מדיווחי אנשי המאהל על מצבו הקשה של האיש. הרשויות ידעו, התעלמו, האיש מת. באמצע הלוויה שהייתה ביום ראשון השבוע, ניתקה העירייה את החשמל במאהל המחאה. למחרת חילקה צווי פינוי למאהל. לעירייה יש כוחות, זמן ומשאבים לפנות חסרי דיור שאין להם לאן ללכת. לאותה עירייה אין כוחות, משאבים או זמן לטפל באותם חסרי הדיור עד כדי כך שהם מתים.

ח. תסמונת ועד הבית. מכירים מישהו שרוצה להיות בוועד הבית? מישהו שאוהב להיות בוועד הבית? אף אחד. מי רוצה לעשות את העבודה השחורה? אף אחד. אז נוח לנו. נוח לנו שיש מישהו אחר שעושה לנו את העבודה השחורה ומפנה לנו את הזבל. רק מה… עכשיו אנחנו משלמים. בחרנו שלא לנהל את עניינינו, בחרנו להעביר לאחרים לעשות זאת, ובאופן כנראה ממש לא מפתיע, אבדנו שליטה על הבית. איבדנו שליטה ואיבדנו את הבית.

ט. דגים לא רואים את המים. אני משאילה את המשפט הזה מתחום אחר כדי לומר מילה על אנשים מצוינים שיש בתקשורת ובבתי המשפט. ברשות השופטת, זו שאמורה לדאוג לכך שהחופש שלנו יישמר, יושבים שופטים מצוינים. אנשים טובים, חכמים, נאורים. גם בתקשורת, הרשות הרביעית זו שגם כן אמורה לפקח על כך שהחופש שלנו נשמר, יושבים עיתונאים מצוינים. אנשים טובים, חכמים, נאורים. אבל דגים לא רואים את המים. הפסקנו לראות את המים כולנו. אט אט נשבנו בתוך הקונספט הלכאורה חופשי-דמוקרטי הזה ואין לנו מושג מה קורה כאן. ועיתונאים, ועורכים, ושופטים שמוציאים צווי פינוי נגד דרי רחוב (להתפנות לאן הם אמורים בדיוק?) – לא רואים. נתפסים לקטנות, לתקנות, ולא רואים את התמונה הגדולה. לא רואים שמדינה שאמורה לשרת את כלל אזרחיה, מקצצת את כנפיהם אט אט, דק דק.

י. הסתייגות נדרשת: יש שופטים, יש עיתונאים ויש גם פוליטיקאים שכן רואים את המים. בעיה: הם מעטים.

יא. מטריקס. אנחנו חיים במטריקס. ולא, עוד לא התעוררנו לגמרי. עוד לא התעוררנו לגמרי, כי רק על הסרטון שבו רואים אדם שנעצר על כך שישב על ספסל, אנחנו צריכים לצאת להפגנה של מיליונים. רק על הסרטון הזה, עיתונים במדינה דמוקרטית מתוקנת היו צריכים לצאת במהדורה מיוחדת. לוקחים לנו את המדינה מתחת לאף, ואנחנו ממשיכים ללכת לעבודה, לראות טלוויזיה ולשתות בירה עם החבר'ה. ומרוב עבודה, טלוויזיה ובירה – אנחנו לא רואים בעיניים את מה שקורה באמת.

יב. זה הזמן שלנו להתעורר ולקחת שליטה חזרה לידינו. זו המדינה שלנו, זה כדור הארץ שלנו. אנשי השלטון עובדים בשבילנו. לא הפוך. את הכוח שנתנו בידיהם, אנחנו יכולים וצריכים (!) להחזיר לעצמנו. הגיע הזמן להתעורר באמת, לא כמעט, לא ליד, לא קוטג' ולא יוקר מחייה, הגיע הזמן להבין שאנחנו נתינים נרצעים במשטר טוטליטרי של הון-שלטון, הנשען על תרבות צרכנית מסממת. זה לא חייב להיות ככה, זה לא צריך להיות ככה.
זה תלוי רק בנו.

יג. אם משהו מבליל המחשבות הזה עושה לכם היגיון, ב- 15 באוקטובר אתם חייבים לצאת לרחוב.