פרשת הצוללות והמניות: העובדות שנעלמו למנדלבליט

12 עמודי נימוקי החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשת המניות, שכוללת בתוכה גם את פרשת הצוללות, הם מסמך מקומם, שטחי, חלקי, מחורר, מניפולטיבי, רווי ליקויים ברמה המהותית, הראייתית, ובתהליך שנעשה.

בהחלטת מנדלבליט יש כשל עקרוני בסיסי: אי אפשר לענות על שאלות ולמלא חורים בעלילה ללא החקירה שאותה עוצר מנדלבליט. למעשה, ההליך שאימץ מנדלבליט במקרה זה – בחינה שטחית של מידע חלקי ללא שימוש בכלי חקירה – הוא הליך בעייתי, מסוכן לשלטון החוק ומעודד שחיתות.

למרות שבתקשורת ובשיח הציבורי נפרשה תשתית ראייתית רחבה ומלאת עובדות מטלטלות, מנדלבליט מציג תשתית ראייתית מצומצמת מאוד, לקויה וסלקטיבית ביותר כדי לבסס את החלטתו. הוא עושה זאת תוך התעלמות חסרת פשר משורה ארוכה של עובדות המוכרות-לכאורה בפרשה, המוגדרת על ידי רבים כפרשת השחיתות הביטחונית החמורה בתולדות המדינה.

תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה בבואו לבחון את הנושא, הוא להכריע אם ישנו חשד סביר כנגד נתניהו המצדיק חקירה פלילית. אין זה מתפקידו להכריע כרגע אם יש להגיש כתב אישום, ובוודאי שהוא אינו צריך להכריע אם נתניהו אשם או לא. מכיוון שהתשתית הראייתית שעליה מבסס מנדלבליט את החלטתו היא כל כך חסרה ומחוררת, ומכיוון שמנדלבליט מתעלם באופן תמוה משורה ארוכה של שקרים של נתניהו, הסתרות והחלפת גרסאות (שהם לבדם מעוררים חשד), ניתן לומר שהחלטתו של מנדלבליט לא סבירה, לא מגובה, ומעוררת בפני עצמה סימני שאלה כבדים.

זאת ועוד, מנדלבליט בנימוקיו מצמצם באופן תמוה את השאלות לגבי הקשר בין פרשת המניות לפרשת הצוללות, מציג תרחיש אחד בלבד לקשר אפשרי, מתעלם מתרחישים אפשריים אחרים, ואז עונה על השאלות המצומצמות בשלילה בהתבסס על התעלמות מתשתית עובדתית זועקת. ובתוך כך, הוא משתמש בבמה של התייחסות לפרשת המניות כדי לנקות את נתניהו ממעורבות בפרשת הצוללות, למרות שעובדות מטרידות בשתי הפרשות התגלו רק אחרי שהסתיימה החקירה בתיק 3000.

להלן תוצג חלק מהתשתית העובדתית שממנה מנדלבליט מתעלם בהחלטתו, הקשורה בכמה שחקנים מרכזיים בפרשה: בני הדודים – בנימין נתניהו, נתן מיליקובסקי, דוד שמרון והמספנה הגרמנית טיסנקרופ.

נתניהו

נתניהו עצמו היה מעורב בצורה ישירה בייזום, קידום ודחיפת שרשרת העסקאות בפרשה, והפגין התנהגות חריגה בלא מעט אירועים תמוהים בפרשה לאורך השנים:

* כאשר נתניהו מתניע ב-2009 את הצוללת השישית ומאשר לגרמניה, ולמעשה לטיסנקרופ, למכור את שתי הצוללות הראשונות למצרים, הוא מחזיק בסתר מניות בשותפות עסקית עם מיליקובסקי ואף עם הספקית של טיסנקרופ, גרפטק – ללא דיווח. זהו ניגוד עניינים ועצם ההסתרה מעוררת שאלות.

* ב-2011 נתניהו שיקר והכחיש כל קשר עסקי שלו ושל מיליקובסקי עם גרפטק, בהתכתבות של בא כוחו שמרון עם מבקר המדינה. כשנחשף ב-2019 בוועדת ההיתרים הקשר העסקי של נתניהו עם מיליקובסקי והכספים שהוא מקבל ממנו לאורך השנים, הוא הכחיש בתחילה כל קשר עסקי והחליף גרסאות שלוש פעמים. גם כאן ההסתרה מעוררת שאלות.

* לדברי שגריר ישראל בגרמניה דאז יורם בן זאב בראיונות בתקשורת, ב-2010 נתניהו הורה לו לדווח בנושא הצוללות רק לאבריאל בר יוסף – לימים נאשם מרכזי בפרשת השוחד והאיש שהביא את גנור, תוך מידור משרד הביטחון, החוץ וראש המל"ל.

* עסקאות שנתניהו יוזם, דוחף ומקדם, מופיעות שנתיים-שלוש קודם לכן ברשימת חבילת העסקאות ששלחו צ'ייני (אלי מרום) וגנור במייל מ-2012. ברשימה זו, ולמרות שהאחים המוסלמים באותה עת בשלטון במצרים, הופיעו כבר אז שתי הצוללות המתקדמות למצרים שאותן אישר נתניהו בסתר ב2014-2015.

* נתניהו התערב ב-2014 באופן ישיר והפעיל לחץ לביטול מכרז ספינות השטח והעברת העסקה לטיסנקרופ, זאת במקביל ללחצים נוספים על משרד הביטחון שהפעילו מקורביו – שמרון ובר יוסף. חשוב לציין כי זו התערבות חריגה ביותר, שכן ראש ממשלה לא נוהג לעסוק ברכש ספינות שאינן נשק אסטרטגי. בנוסף, המכרז שבוטל היה לספינות קטנות, זולות ומתאימות יותר לצרכי הצבא, בעוד שהסטת העסקה לטיסנקרופ הביאה לקניית ספינות גדולות יותר ויקרות יותר.

* סביב השנים 2014-2015 נתניהו אישר לגרמניה שטיסנקרופ תמכור צוללות מתקדמות למצרים, תוך מידור מוחלט של מערכת הביטחון ושקרים מול שר הביטחון דאז משה בוגי יעלון. נתניהו עשה זאת ללא הסבר הגיוני, בהסתרה, בחוסר סמכות וגרם למה שעלול להתברר כפגיעה בביטחון המדינה. כשהעניין התגלה, נתניהו נתן תירוץ שקר לאותה הסתרה: "סוד" – שהופרך והוכחש על ידי כל מי שנתניהו ציין כ"שותפי הסוד", ובראשם מנדלבליט. לזה צריך להוסיף את תצהירו של עמוס גלעד בעתירת התנועה לאיכות השלטון, ממנו עולה שגנור מרוויח עסקית מקידום עסקאות צוללות למצרים.

* נתניהו התעקש לדחוף, לקדם ולייצר עסקאות לטיסנקרופ ללא צורך שעלה מהצבא, ולרוב אף מול התנגדות של הצבא ומשרד הביטחון, כולל בצוללת השישית. מהלכי רכש אלה כללו הקדמת כניסת צוללות חדשות בשנים רבות, כך שצוללות ישנות יצאו משימוש הרבה לפני זמנן, ומיליארדים מתקציב הביטחון יזרקו לפח.

* כנגד מקורבי נתניהו, אבריאל בר יוסף ודוד שרן, עומדים כתבי אישום בכפוף לשימוע בגין שוחד בפרשה. גרסתו הלא סבירה של נתניהו לפיה לא ידע על פעילות מקורביו, כמו גם על כך שבן דודו, איש סודו וכספיו ועורך דינו דוד שמרון הוא גם נציגו של מיקי גנור נציג טיסנקרופ, לא קיבלה התייחסות בנימוקי מנדלבליט.

שמרון

איש סודו, כספיו, ובן דודו של נתניהו ועורך דינו. ולא רק שלו – שמרון הוא עורך דינם של שלושה שחקנים מרכזיים בפרשה: נתניהו, מיליקובסקי ומיקי גנור.

* המשטרה קבעה בתחילה כי יש תשתית ראייתית כנגד שמרון בחשד לתיווך בשוחד בפרשת הצוללות, בטרם חזר בו מיקי גנור מעדותו כעד מדינה. בהמשך, למרבה התמיהה, הפרקליטות סגרה את התיק. חשוב להזכיר שמלכתחילה מנדלבליט הגביל את החקירה ומנע חיפוש במשרדי שמרון ובמחשביו.

* הפרקליטות החליטה להגיש כתב אישום, בכפוף לשימוע, כנגד שמרון, בעבירה של הלבנת הון בפרשת "קרדיט סוויס", שמוזכרת בסיכום חקירת המשטרה בפרשת 3000.

* שמרון ציין את שמו של נתניהו כשפנה למשרד הביטחון לבטל את מכרז הספינות. רביב דרוקר פרסם מייל של היועץ המשפטי של משרד הביטחון אחז בן ארי שבו נכתב כי שמרון רצה לברר אם ייעצר מכרז הצוללות "כפי שביקש נתניהו". בן ארי סיפר לברוך קרא בחדשות 13 כי שמרון הזכיר את נתניהו.

* רביב דרוקר חשף במסגרת תחקירו כי שמרון פעל יחד עם גנור להקמת חברה בשיתוף טיסנקרופ שתחליף את מספנת חיל הים, ותקבל אליה את תחזוקת הצוללות והספינות. מיזם זה, שלא קרם עור וגידים לאחר התפוצצות הפרשה, היה אמור להזרים הון עתק לשותפים.

טיסנקרופ

המספנה הגרמנית שבמוקד פרשת הצוללות.

* טיסנקרופ היא חברה שנקשרו בעברה פרשיות שחיתות ושוחד במספר מדינות. ביוון הורשעו שמונה בכירים, בהם שר ביטחון שנשפט ב-2013 למאסר של 20 שנה בגין קבלת שוחד של יותר מ- 50 מיליון טיסנקרופ היא חברה שנקשרו בעברה פרשיות שחיתות ושוחד במספר מדינות. ביוון למשל הורשעו שמונה בכירים, בהם שר ביטחון שנשפט ב-2013 למאסר של 20 שנה בגין קבלת שוחד של יותר מ- 50 מיליון אירו.

* טיסנקרופ עברה ממצב של אפס עסקאות בישראל ובמצרים טרם מינוי נתניהו לראש הממשלה ב-2009, למצב של עסקאות ענק במיליארדים מישראל ומצרים, זאת בעקבות החלטותיו ופעילותו של נתניהו לקידום שרשרת העסקאות לאורך השנים.

מיליקובסקי

בן הדוד של נתניהו ושמרון, מעביר לנתניהו כספים במשך שנים ונמצא בקשרים עסקיים עם טינסקרופ.

* מ-2008 מיליקובסקי נמצא בקשר עסקי עם גרפטק, החברה הספקית של טיסנקרופ, ובעקבות מיזוג בשנים 2010-2015 הוא הפך לבעל מניות משמעותי בחברה. כמו כן, לפי פרסומי גור מגידו בדה מרקר, מיליקובסקי מחזיק יחד עם אחיו בקבוצת חברות בשם ג'ורדן אינטרנשיונל המקיימת קשרי מסחר עצמאיים עם טיסנקרופ.

* בעקבות ההליך בוועדת ההיתרים, התגלה כי בין מיליקובסקי לבין נתניהו יש נתיב העברת כספים שכבר פועל שנים ארוכות. מדובר בכספים רבים המועברים במגוון דרכים, לעיתים תוך הסתרה, ללא דיווח או היתר, כולל כספים במזומן ללא תיעוד. מדובר בכספים שהוגדרו כ"הלוואות" לנתניהו ולבתו נעה רוט, "מימון משפטי" ו"תמיכה חודשית", כשרק כספים אלה מסתכמים בלפחות 2 מיליון שקלים. רבים מכספים אלה התגלו רק לאחרונה ובדיעבד.

* בתחילת 2019, לאחר שהסתיימה כבר חקירת פרשת הצוללות, התגלה בוועדת ההיתרים שבין מיליקובסקי לנתניהו הועברו גם 16.5 מיליון שקלים כחלק מעסקת המניות ב-2010. נתון זה הוסתר והתגלה רק במקרה.

נימוקי מנדלבליט

בנימוקי מנדלבליט יש לא רק מצג עובדתי חסר, אלא גם פרשנויות לקויות לאירועים. ההתייחסות של מנדלבליט למשל לעסקת המניות לא מובנת: מנדלבליט מתייחס אך ורק לאירוע העברת המניות לנתניהו ב-2007 בהנחה של 90% כמתן טובת הנאה משמעותית. מנדלבליט לא נותן משקל לעסקת מכירת אותן מניות של נתניהו ב- 2010 בסך 16.5 מיליון השקלים, למרות שבעסקה זו מיליקובסקי רוכש חזרה את המניות בשווי גבוה פי כמה מהמחיר שבו הועברו ב- 2007 לנתניהו – וזאת כשערך החברה ירד ביותר ממחצית באותה תקופה. ההתייחסות של מנדלבליט מקלה כלפי נתניהו באופן חסר היגיון, שכן מדובר באירוע שלם שהסתיים ב- 2010.

ההתייחסות של מנדלבליט לשנת 2007 בלבד משרתת את נתניהו מבחינת ההתיישנות. עבירה לכאורה של מתן טובת הנאה ב-2007 נמצאת עמוק בטווח ההתיישנות, בעוד שטרם חלה התיישנות על מכירת המניות ב- 2010 והיא תחול בסוף נובמבר 2020. ובכלל לא מובן מדוע מנדלבליט נתלה בנושא ההתיישנות, שכן פרשנויות משפטיות רואות בהמשך העברות הכספים ממיליקובסקי לנתניהו לאורך השנים עד לאחרונה, כחשד לעבירה מתמשכת שאין עליה התיישנות וגם לא תהיה בשנים הקרובות.

את נימוקי החלטת מנדלבליט צריך לבחון לא רק במה שיש, אלא גם במה שאין. אין מילה על העובדה שנתניהו הפך עם כניסתו לתפקידו ב-2009 מדיניות ארוכת שנים של ישראל השוללת הצטיידות של מצרים בצוללות, ואישר למכור להם שתיים ראשונות בשעה שהוא מחזיק בסתר מניות בשותפות עם גרפטק, הספקית של טיסנקרופ. פעולתו השנייה של נתניהו כשהוא מחזיק בסתר במניות, הייתה התנעת הצוללת השישית גם היא עם כניסתו לתפקידו ב-2009, אולם מנדלבליט מטעה את הקורא הלא בקיא. מנדלבליט מצייר עסקה זו כאילו "ראשיתה" ב- 2005 ו"נחתמה" ב- 2012, אולם בפועל ב- 2005 היה סעיף אופציה בחוזה שלא מומש. רק הייזום מחדש של נתניהו בפגישה ב-2009 בברלין התניע את העסקה, וזאת כשהוא מחזיק במניות בסתר. מועד חתימת העסקה הסופי אינו משנה למצב עובדתי זה.

מקוממת במיוחד העובדה שמנדלבליט מתעלם לחלוטין מאישור הצוללות המתקדמות למצרים שנתן נתניהו בסתר לגרמניה וטיסנקרופ. בפרט כשהוא יודע שנתניהו הסתיר, שיקר ולדברי בכירי מערכת הביטחון, אף פגע בביטחון המדינה. התעלמות מוחלטת זו של מנדלבליט מהנושא הזה זועקת מאי סבירות.

יש בנימוקי מנדלבליט בעיות נוספות כמו העובדה שמנדלבליט מקפיד לציין כיצד נתניהו דיווח בשנים 2009-2010 למבקר המדינה אודות מניותיו, אולם מנדלבליט מתעלם לחלוטין משקרי נתניהו למבקר המדינה ומתן הצהרות הון כוזבות עד 2019 – חומרים אותם העביר המבקר יוסף שפירא לבחינת ההיבט הפלילי של היועמ"ש. מנדלבליט נותן לכאורה מצג שווא כאילו כל דיווחי נתניהו למבקר המדינה היו תקינים ונכונים.

רק מתשתית עובדות חלקית שהוצגה לעייל שמרובה מתעלם מנדלבליט, עולות שאלות כבדות משקל המעלות חשדות לפלילים, שהתשובות להן יכולות להתקבל רק באיסוף ראיות במסגרת חקירה – אותה בולם מנדלבליט. לכל מסכת העובדות והראיות הארוכה הזו צריך לצרף את העובדה ששורה ארוכה של בכירי מערכת הביטחון, אנשי רכש ואנשי חיל הים, חלקם בתצהירים שהוגשו לבית המשפט, צועקת בעיקשות שהפרשה אינה תקינה באופן העמוק ביותר. די בכל המתואר לעייל כדי לקבוע שהחלטת מנדלבליט לוקה באי סבירות שנמצאת בקצה הסקאלה. זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת.

מי שעקב מקרוב אחרי התנהלות מנדלבליט בתיקי נתניהו השונים, יכול לראות בהחלטת מנדלבליט זו המשך ישיר להגבלות החקירה שעשה בתיק הצוללות, להחרגת נתניהו כ"לא חשוד" בטרם חקירה, ולחסימת חקירה או בדיקה בפרשה של גופים נוספים כולל מבקר המדינה, צה"ל ומשרד הביטחון. עובדה שראיות משמעותיות התגלו רק לאחר שהחקירה בתיק כבר הסתיימה.

מדוע מנדלבליט בוחר לסגור תיק עוד בטרם נחקר, מול עובדות מהדהדות, עשרות תצהירי בכירים, שאלות ללא מענה ותשתית ראייתית עוצמתית שמהם הוא מתעלם? איזה הסבר הגיוני יש להחלטה כל כך לא הגיונית? בכירים במערכת הביטחון חושבים שלמנדלבליט הוצג טיעון פייק לפיו אם תתגלה שחיתות בדרג המדיני, אזי יבוטלו העסקאות. האם מנדלבליט מאמין לטיעון זה? האם הוא פעל לפיו עוד בהתחלה כשהודיע באופן חסר תקדים בטרם החלה חקירה שנתניהו "אינו חשוד"?

כשתקום ועדת חקירה ממלכתית לבחינת פרשת הצוללות, והיא תקום, גם שאלות אלו יצטרכו להתברר. כך או כך, מנדלבליט כושל בנימוקיו ומועל בתפקידו בהחלטתו שלא לחקור את נתניהו. והמסמך שהוציא תחת ידיו נראה כמו מסמך של מי שלכאורה סימן לעצמו מראש את המטרה: לא לחקור את נתניהו.

אור-לי ברלב
25.10.2020

המאמר פורסם ב"הארץ"